מחלת הפה והטלפיים היא אחת המחלות המשמעותיות ביותר למשק החי. היא מדבקת מאוד, פוגעת בבקר, בצאן, בחזירים ובמפריסי פרסה נוספים, ועלולה לגרום לנזקים ישירים למשקים לצד מגבלות תנועה, הסגרים והשפעות כלכליות רחבות על ענפי החלב, הבשר והסחר החקלאי. בישראל מתקיים לאורך שנים מערך חיסון שגרתי נגד המחלה, אך אופייה של מחלת הפה והטלפיים מחייב יותר מתכנית חיסון קבועה. קיומם של מספר סרוטיפים, השינויים במפת התחלואה האזורית והאפשרות להופעת זנים שאינם כלולים בתרכיב השגרה מחייבים מערכת גמישה, המסוגלת לעבור במהירות מניטור והתרעה להתאמת התרכיב ולתגובה בשטח.

בעבר אומצה בישראל תפיסה מעניינת של מוכנות חירום. בשנת 2019, למשל, הוחלט להוציא את Asia 1 מתרכיב השגרה, ובמקביל להחזיק במכון הווטרינרי אנטיגן המיועד ל"ייצור מידי במקרה חדירה". הגישה הזו משקפת עיקרון חשוב וכי אין הכרח להכניס כל סרוטיפ אפשרי באופן קבוע לחיסון השגרתי. ניתן לבנות שילוב בין תרכיב שגרה לבין מאגר אנטיגנים או תרכיבים לשעת חירום, המותאם למפת הסיכון המשתנה.

SAT1 כמבחן למערכת מוכנות גמישה

בינואר 2026 אובחן מוקד פה וטלפיים במשק בקר לבשר בקדמת צבי. הדגימות הגיעו למעבדת הפה והטלפיים במכון הווטרינרי ב-18 בינואר, ולמחרת התקבלה תשובת PCR חיובית. בהמשך סווג הנגיף באמצעות ריצוף גן VP1 כ-SAT1. השירותים הווטרינריים הגדירו אותו כזן חדש ואלים במיוחד וציינו כי הוא הופיע גם בלבנון, סוריה, ירדן וקפריסין. בעקבות זאת החל חיסון נגד SAT1 ברצועה של עשרה קילומטרים מגבולות לבנון, סוריה וירדן.

בהמשך 2026 הוחלט גם לשנות את מדיניות החיסון לשנים הבאות. במכרז 54/2026 נקבע מעבר לתרכיב שגרה ארבע-זני המכיל O, A, SAT1 ו-SAT2. לשנת 2027 מתוכנן רכש של כ-1.7 מיליון מנות מהתרכיב הארבע-זני, לצד 50 אלף מנות חד-זניות נגד Asia 1. המשמעות המקצועית היא שמערכת החיסון אינה סטטית. היא משתנה בהתאם לאיום האזורי, וזה בדיוק אחד העקרונות החשובים בניהול מחלת פה וטלפיים.

מה נכון שיהיה במערך לאומי?

הלקח המרכזי מאירועי השנים האחרונות אינו בהכרח שצריך לבחור בין חיסון שגרה לבין מלאי חירום. נכון יותר לחשוב על מספר שכבות הגנה הפועלות במקביל.

השכבה הראשונה היא ניטור אזורי. בישראל, שבה חדירת נגיף יכולה להיות קשורה לתחלואה במדינות השכנות, יש חשיבות למעקב רציף אחר הסרוטיפים והשושלות הפעילים באזור ולתרגום מהיר של המידע להערכת סיכון.

השכבה השנייה היא חיסון שגרה רחב, המותאם לסרוטיפים בעלי הסיכון הגבוה ביותר. ההחלטה לכלול SAT1 בתרכיב השגרה החל מ-2027 היא דוגמה להתאמה כזו.

השכבה השלישית צריכה להיות יכולת חירום. הניסיון הקודם בישראל מראה שכבר הייתה תפיסה של שמירת אנטיגן במכון הווטרינרי לצורך ייצור מהיר במקרה של חדירה.

מכאן עולה עיקרון מקצועי חשוב, כי גם כאשר חלק הארי של התרכיבים נרכש מיצרנים בינלאומיים, נכון לשקול שמירה על בנק אנטיגנים או מלאי חירום אסטרטגי, שיאפשר תגובה במקרה של הופעת סרוטיפ שאינו מכוסה דיו בתרכיב השגרה.

תפקידו של המכון הווטרינרי

למכון הווטרינרי ע"ש קמרון יש היסטוריה ארוכה של מחקר בתחום הפה והטלפיים. כבר בשנות החמישים והשישים עסק המכון במחקר ובפיתוח תרכיבים נגד המחלה. באותה תקופה עדיין תוארו מגבלות של ייצור בקנה מידה גדול, אך בהמשך נעשו ניסויים בהכנת תרכיבים ובהרחבת השימוש בהם. מבחינה מערכתית, נכון לבחון כיום מהו התפקיד הרצוי של המכון במערך החירום: האם כמרכז אבחון וריצוף בלבד, האם גם כמאגר אנטיגנים, האם כיכולת הכנה או ייצור של תרכיבי חירום, או כשילוב בין האפשרויות.

אין הכרח שישראל תייצר בעצמה את כל 1.7 מיליון מנות החיסון השנתיות. ייתכן שרכש מיצרנים בינלאומיים הוא יעיל, בטוח וכלכלי יותר. אבל לצד זאת, מדינה החשופה לסיכון אזורי חוזר עשויה להרוויח משימור יכולת אסטרטגית עצמאית לשעת חירום.

לא רק מספר המנות אלא גם איכות ההתאמה

גם ניסיון 2022 מלמד שמספר המנות שניתנו אינו המדד היחיד למוכנות. באותה שנה התרחש אירוע חריג מאוד, ובדוח השירותים הווטרינריים צוין כי גם בעלי חיים שחוסנו בוודאות חלו. אין בכך כדי ללמד שהחיסון אינו יעיל. ההגנה מושפעת מהתאמה אנטיגנית בין התרכיב לנגיף, ממועד החיסון, ממנות דחף, מגיל בעלי החיים ומעוצמת החשיפה. לכן נכון שמערך החיסון ייבחן לא רק לפי שיעור החיסון, אלא גם לפי מידת ההתאמה בין התרכיב לבין הסרוטיפ והשושלת המסתובבים באזור.

גם העיתוי הוא חלק מהמוכנות

למחלת הפה והטלפיים בישראל יש דפוס עונתי ברור. מתוך 489 מוקדים שתועדו בין 1975 ל-2024, רוב האירועים התרחשו בין ינואר ליולי, עם שיא בחודשים אפריל-מאי. מכאן, יש לתכנן את מערכת החיסון והמלאי כך שרמת ההגנה תהיה גבוהה עוד לפני תקופת הסיכון.

מערך מתקדם יכול לכלול בחינה שנתית של מצב התחלואה האזורי, הערכת הסרוטיפים הפעילים, התאמת התרכיב, תכנון מלאי החירום ותזמון החיסון כך שרמת הנוגדנים באוכלוסיות הסיכון תהיה מיטבית לקראת החודשים הקריטיים.

גם מודל הביצוע חשוב

בשנים האחרונות השתנה גם אופן ביצוע החיסונים. ניתן לאשר לרופאים וטרינריים פרטיים לבצע חיסוני פה וטלפיים תחת פיקוח השירותים הווטרינריים, כאשר התרכיב מנופק דרך המערכת הממשלתית ונשמרות דרישות לדיווח, מלאי ושרשרת קירור.

זה יכול להיות מודל יעיל, בתנאי שהמדינה מחזיקה תמונת מצב מלאה בזמן אמת ושולטת באילו בעלי חיים חוסנו, באיזה תרכיב, באיזו אצווה ומתי. במחלה שבה עיתוי החיסון חשוב כל כך, מערכת מידע איכותית היא חלק בלתי נפרד ממערך ההגנה.

המודל המתבקש של מספר שכבות הגנה

לכן אולי הלקח החשוב ביותר הוא שאין פתרון יחיד, מערך לאומי נכון לפה וטלפיים צריך לכלול לפחות ניטור אזורי רציף הכולל התרעה מוקדמת עם חיסון שגרתי מותאם, בנק אנטיגנים ומלאי חירום, יכולת רכש מהירה, יכולת אבחון וריצוף ,חיסון ממוקד סביב מוקדים, בקרת התאמה אנטיגנית ומערכת מידע מלאה. התגובה לאירוע 2026 כללה אבחון מהיר, סיווג גנטי, הגדרת אזורים נגועים, מגבלות תנועה וחיסונים באזורי הסיכון. השלב הבא צריך להיות הפקת לקחים מערכתית ולא רק כיצד טופל האירוע, אלא כיצד נכון לבנות את שכבות ההגנה לקראת האירוע הבא.

מבט קדימה

מחלת הפה והטלפיים אינה מחלה שניתן להכריז עליה כבעיה שנפתרה רק משום שבשנה מסוימת לא תועדו או לא דווחו אירועים. הסיכון האזורי נשאר, והסרוטיפ הבא עשוי להיות שונה מזה שקדם לו. המעבר לתרכיב הכולל SAT1 הוא צעד חשוב. במקביל, נכון לבחון את חיזוק מאגרי החירום, את יכולות המכון הווטרינרי, את שרשראות האספקה, את התאמת התרכיבים ואת עיתוי החיסון.

המטרה אינה לנהל את ההתפרצות הבאה טוב יותר לאחר שהתרחשה. המטרה היא להגיע אליה מוכנים יותר, עם התרכיב הנכון, המלאי הנכון, הידע הנכון והיכולת להגיב עוד לפני שהנגיף מספיק להתפשט.