הסתדרות הרופאים הווטרינרים מדגישה כי השירותים הווטרינריים בישראל נמצאים בנקודת שבר ונדרש שינוי מבני מיידי.

הסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל מתריעה כי הפגיעה המתמשכת בשירותים הווטרינריים ובמקצוע הווטרינריה אינה עוד טענה תיאורטית או ביקורת חיצונית בלבד. גם מנהל השירותים הווטרינריים עצמו, במכתבו לעובדי השירותים, ציין כי הארגון התמודד בשנים האחרונות עם התפרצויות קשות ובעלות משמעות לאומית, ובהן שפעת עופות, חדירת נגיפי פה וטלפיים אקזוטיים לישראל, התפשטות כלבת וברוצלוזיס בבקר ובצאן.

באותו מכתב צוין כי השירותים הווטרינריים מתמודדים עם קשיים מערכתיים חמורים, ובהם השלכות איחוד המטות על התפקוד השוטף, חילוקי דעות עם הנהלת המשרד, צמצום במשאבי אנוש ובתקציבים, פגיעה בקידום מערכות מידע עדכניות ואיום ממשי על יכולת יישום אחריות השירותים הווטרינריים.

לדברי יו"ר הרו״י ד"רמיכאל אטינגר, מדובר באזהרה פנימית חמורה מתוך המערכת עצמה, המחייבת שינוי מהותי ולא תיקונים נקודתיים. השירותים הווטרינריים הם קו ההגנה הראשון של מדינת ישראל מול מחלות בעלי חיים, מחלות זואונוטיות, מחלות מגיחות, אירועי בטיחות מזון וסיכונים ביולוגיים. פגיעה בעצמאותם, בתקציבם, בכוח האדם המקצועי, במכון הווטרינרי, במערך השדה ובמערכות המידע, היא פגיעה ישירה בבריאות הציבור, בביטחון המזון, בחקלאות ובמעמדה הבינלאומי של ישראל.

המצב חמור במיוחד גם בתחום חיות הבית. בישראל חיים, לפי הערכות, כ-1,500,000 חיות הבית, אך בשירותים הווטרינריים אין כיום נציגות מקצועית ייעודית של רופא וטרינר מומחה המרכז את תחום רפואת חיות הבית ברמה הלאומית, וכך גם בנושא בקר, צאן, דגים, חזירים ועוד. מדובר בפער משמעותי במערך הציבורי, במיוחד לנוכח סוגיות כגון כלבת, כלבים משוטטים, נשיכות, רווחת בעלי חיים, בריאות הציבור, פיקוח על מקלטים, סחר בבעלי חיים, החזקת בעלי חיים במרחב העירוני והיערכות למצבי חירום.

יו"ר הרו״י ד"ר מיכאל אטינגר מדגיש כי גם לפי הסטנדרטים הבינלאומיים של WOAH/OIE, שירותים וטרינריים אפקטיביים מחייבים רשות מוסמכת בעלת מנדט חוקי, יכולת מקצועית, מנהלית ותשתיתית, שרשרת פיקוד קצרה וברורה, סמכויות ביצוע ואכיפה, ועצמאות מקצועית ואי־תלות של בעלי התפקידים המקצועיים.

לכן קוראת הסתדרות הרופאים הווטרינרים לממשלת ישראל לפעול באופן מיידי לחיזוק השירותים הווטרינריים תוך שמירה על עצמאותם המקצועית, המנהלית והתקציבית; חיזוק המכון הווטרינרי; תגבור הלשכות הווטרינריות בשדה; הקמת מערכות מידע אפידמיולוגיות מתקדמות; מינוי גורם מקצועי מומחים לרפואת בעלי חיים לצורך השפעה רגולטורית; והקמת תוכנית לאומית רב שנתית להתמודדות עם מחלות מגיחות, כלבת, מחלות זואונוטיות ואיומים ביולוגיים.

כאשר גם הנהלת השירותים הווטרינריים מצביעה על פגיעה בתפקוד השוטף, על מחסור בכוח אדם ובתקציבים ועל איום ביכולת מימוש האחריות הלאומית. הגיע הזמן לשינוי מבני אמיתי. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שירותים וטרינריים מוחלשים.