הראשונים: פרק בהיסטוריה של הרפואה הווטרינרית בישראל

א. שמשוני 

ב-24 ביולי 1922, קרוב לארבע שנים לאחר כיבוש הארץ ע"י "חיל המשלוח המצרי" בפיקודו של גנרל סר אדמונד אלנבי מידי הטורקים, אישרה מועצת חבר הלאומים בג'נבה, את המנדט הבריטי על ארץ ישראל. בעקבות כך התקיים לראשונה מפקד אוכלוסין של האוכלוסייה באזור. על פי המפקד, אוכלוסיית פלשתינה-א"י מנתה אז כ-700 אלף איש, מתוכם כ-70 אלף יהודים. באותה עת היו בארץ 17 וטרינרים. מתוכם, שבעה במשרות מלאות בשרות הווטרינרי הממשלתי: שני בריטים (שאחד מהם, ג'.מ. סמית, מילא את תפקיד הרופא הווטרינר הראשי), ארבעה ערבים (ביפו, שכם, ירושלים ונצרת) ויהודי אחד (בחיפה). כמו כן הועסקו שלשה וטרינרים במשרות ממשלתיות חלקיות, מהם שניים יהודים ואחד יווני. ארבעה וטרינרים יהודים נוספים עבדו מחוץ לשירות הממשלה, בעיקר במשקי החי של ההתיישבות היהודית. היו בארץ עוד שני וטרינרים מצריים ויווני אחד. ביום ששי, 7 ביולי 1922, עם שחר, יוצא ד"ר שלמה (זיגמונד) פרוינד מביתו שבמושבה יבנאל, בגליל התחתון, ועולה על סוסו כבכל בוקר; אך הבוקר הוא אינו יוצא לביקורים ברפתות ובאורוות ביבנאל וסביבתה אלא רוכב לתחנת הרכבת שבצמח כדי להגיע לחיפה. הוא הוזמן להשתתף בפגישה שתעסוק בהקמת ארגון רופאים וטרינרים עבריים בארץ ישראל. מצמח יוצאת, מדי בוקר, רכבת לחיפה, נסיעה בת קרוב לחמש שעות. ואולם כשהרוכב בן ה-27 מגיע לדגניה, קרוב לשני ק"מ מצמח, הוא נוכח שאחר את הרכבת  – שורה ארוכה של קרונות נוסעים וקרונות משא עם תוצרת חקלאית ממשקי עמק הירדן – חולפת על פניו בדרכה לחיפה. ד"ר שלמה פרוינד, יבנאל, 1922